הכרעת דין בתיק ת"פ 9872-08-11

בהתאם להוראת סעיף 182 בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסת לו בכתב האישום.

כתב האישום

1. על פי עובדות כתב האישום ביום 3.8.11 בסמוך לשעה 16:25, נסע הנאשם ברכב פולסווגן מ.ר. 4501250 (להלן: "הרכב"), בדרך הר הזיתים לכיוון שדרות האוניברסיטה העברית בירושלים. באותה העת היו במקום השוטרים מרגלית למש, עלא רחאל ומורן טובול (להלן שלושתם ביחד: "השוטרים") ברכב משטרתי סמוי (להלן: "הרכב הסמוי"). השוטרים הבחינו ברכבו של הנאשם, כשהוא נוסע מכיוון שיח ג'ראח לכיוון שדרות האוניברסיטה ומבצע מספר עקיפות מסוכנות, כאשר בכביש קיים נתיב נסיעה אחד לכל כיוון. הנאשם נסע בפזיזות וגרם לרכבים שנסעו מולו, לסטות מנתיב נסיעתם לנתיב הנגדי. השוטרים, אשר נהגו מספר רכבים מאחורי הנאשם, ניסו להביא לעצירתו אלא שהנאשם ניסה למנוע זאת ונגח בניידת המשטרה שהורתה לו לעצור. הנאשם המשיך בנסיעה, לא ציית להוראות השוטרים והחל בבריחה מהם. באותן נסיבות השוטרת מורן טובול הציגה לנאשם תעודת מינוי כשרכב השוטרים נוסע במקביל לרכבו של הנאשם. לבסוף, נעצר הנאשם לאחר שהיה במקום עומס תנועה והשוטרים חסמו את רכבו. לאחר עצירת המכונית, השוטרת מורן מסרה לנאשם דו"ח על נסיעתו המסוכנת. היות ושני רישיונות רכב שהוצגו על ידי הנאשם לא היו בתוקף, סירבה השוטרת מרגלית להחזירם. בשלב זה, הנאשם שהיה מחוץ לרכבו, החל לקלל את המשטרה והכניס את ראשו לתוך ניידת המשטרה בה ישבה השוטרת מרגלית. הנאשם הוציא את פלג גופו העליון מניידת המשטרה, ובעט בעזרת רגלו בירך השוטרת מרגלית. השוטר עלא (להלן: "השוטר") הרחיק מיד את הנאשם מהשוטרת מרגלית ובתגובה דחף הנאשם את השוטר. השוטרת מרגלית יצאה מניידת המשטרה, הנאשם סטר לה על לחיה השמאלית, ודחף בשנית את השוטר. השוטר הודיע לנאשם כי הוא עצור, אך הנאשם המשיך להתפרע ולקלל. השוטר הזהיר את הנאשם כי יאלץ להשתמש כנגדו בגז מדמיע, ומשלא נרגע הנאשם, התיז עליו השוטר גז מדמיע. גם לאחר שהותז על הנאשם גז מדמיע הוא לא נרגע. הנאשם החל במנוסה, נתפס על ידי השוטר לאחר מרדף של כחמישים מטר ונלקח לתחנת המשטרה. בכל מהלך האירוע המתואר לעיל, ידע הנאשם כי השוטרים מרגלית ועלא הינם שוטרים הפועלים במסגרת תפקידם כחוק, ותקף אותם בכוונה להכשילם בתפקידם או להפריעם מלמלאו.

2. במעשיו אלה מואשם הנאשם בעבירה של אי ציות להוראות שוטר, בעבירה על תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), בעבירה של נהיגה בפזיזות לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של עקיפה בדרך לא פנויה לפי תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה ועבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 247(1) לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לאישום

3. הנאשם  הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום. הנאשם אישר כי נסע בדרך הר הזיתים לכיוון האוניברסיטה העברית, אלא שלגרסתו, לא ביצע כל עקיפה מסוכנת. לדבריו, לא ידע כי מדובר בשוטרים וגם לא יכול היה לדעת כי מדובר בשוטרים שכן נסעו ברכב סמוי. לשיטתו כאשר השוטרת מורן הציגה בפניו תעודת שוטר, הוא עצר מיד שכן רק אז נודע לו כי היא שוטרת. הנאשם כופר בכך שקילל ותקף את השוטרת מרגלית. טענתו של הנאשם היא כי הוא זה  אשר הותקף על ידי השוטרים ורוסס בגז פלפל ללא כל הצדקה וכי השוטרים התנהגו כלפיו בגסות ותוך הפעלת כח בלתי סביר.

ראיות הצדדים

4. מטעם התביעה העידו שלושת השוטרים:

ע"ת 1 השוטרת מרגלית למש (להלן: מרגלית) 

מרגלית היא מפקדת יחידה באגף התנועה, בזמן האירוע נהגה ברכב הסמוי. העדה סיפרה כי נסעה יחד עם שני שוטרים נוספים ברכב הסמוי,  מכיוון קבר שמעון הצדיק לכיוון שדרות האוניברסיטה. לדבריה, במקום היה פקק תנועה. בהמשך הם הבחינו ברכבו של הנאשם יוצא מהפקק ומבצע עקיפה תוך שימוש בנתיב הנגדי. מרגלית מסרה כי  כאשר הם החלו נוסעים אחרי רכבו של הנאשם, הם הניחו על גג הרכב הסמוי אורות כחולים וחבשו לראשם כובעי זיהוי, שכן הם היו לבושים בלבוש אזרחי. לדבריה, כאשר הנאשם הבחין בשוטרים, הוא החל לברוח, עד אשר לא היה יכול לנסוע יותר, שכן הכיכר היתה עמוסה. מרגלית ציינה כי חסמה את רכבו של הנאשם ברכב הסמוי ושני השוטרים, עלא ומורן, יצאו לקחת מהנאשם רישיונות וביקשו ממנו לעמוד בצד כדי שלא יפריע לתנועה. הנאשם עצר במפרץ אוטובוס בהמשך הדרך. לדברי מרגלית, כאשר לקחה מהנאשם את מסמכיו, היא הבחינה כי שני מסמכים אינם בתוקף, ולכן לקחה אותם מידי הנאשם כדי שלא יעשה בהם שימוש. לדבריה בעת שישבה בכיסא הנהג, כשהדלת פתוחה והנאשם עמד בפתח הדלת צועק ומתלהם, הנאשם הכניס את ראשו לרכב ובעט בירכה  באמצעות ברכו. השוטר שהבחין בכך, תפס את הנאשם, ולאחר שהזהירו, ריסס אותו בגז פלפל. לדבריה, הנאשם נתן לה סטירה כשיצאה מהרכב והתחיל לרוץ לכיוון המטה הארצי. העדה מסרה כי הם  דלקו אחר הנאשם ולאחר מספר מטרים תפסו אותו והצליחו לאזוק אותו, אחרי שהשתולל. בהמשך לדבריה הוא נלקח על ידם לתחנת המשטרה. בתחנת המשטרה הנאשם נשאל האם הוא זקוק לטיפול רפואי בשל גז הפלפל, הנאשם שטף את פניו והמשך הטיפול הושלם על ידי החקירות. במסגרת עדותה הוגש דו"ח מעצר ת/3.

ע"ת 2 השוטר עלא רחאל (להלן: השוטר)

השוטר היה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עובד בשכר באגף התנועה. השוטר סיפר כי  נסע יחד עם שתי השוטרות, מרגלית ומורן, ברכב משטרתי סמוי, כאשר הוא יושב במושב האחורי. השוטר זיהה את רכבו של הנאשם  עוקף רכבים משמאל לימין בנסיעה מהירה בדרך הר הזיתים.  לדבריו הם ניסו לעצור את רכבו של הנאשם, אשר המשיך בנסיעה. השוטר סיפר כי אחת השוטרות הניחה אורות כחולים על גג הרכב תוך שהם מסמנים לנאשם לעצור בצד. הרכב המשיך בנסיעה עד שהגיע לכיכר שם נעצר בשל עומס תנועה. השוטר הסביר כי הם עקפו את רכבו של הנאשם וחסמו אותו. לדבריו לאחר שחסמו את הרכב הוא ירד וביקש מהנאשם להציג רישיונות. כמו כן על מנת שלא להפריע לתנועה, ביקש השוטר מהנאשם לבצע פנית פרסה ולעצור בתחנת אוטובוס בנתיב הנגדי. השוטרת מרגלית התיישבה בכיסא הנהג והחלה לכתוב לנאשם דו"ח. לדבריו דלת הרכב היתה פתוחה, כך שהדלת הפרידה בינו לבין מרגלית.  השוטר ציין כי הנאשם הציג למרגלית 4 רישיונות ולאחר שבדקה אותם אמרה לנאשם כי אין צורך להחזיק בשניים מהרישיונות שתוקפם פג. השוטר תאר את מעשיו של הנאשם לאחר ששמע את דברי השוטרת: "הנאשם דחף את הדלת והכניס את עצמו לניידת תוך כדי שהוא מנסה למשוך את הרישיונות. כשהשוטרת לא החזירה לו את הרישיונות הוא נתן סטירה ובזמן הזה אמרה לו מה אתה עושה, והיא פתחה את הדלת והוא נתן לה בעיטה..." (ר' עמ' 21 ש' 3-6). השוטר הסביר כי כאשר מרגלית פתחה את דלת הרכב הנאשם בעט בה (שם ש' 7). השוטרים ניסו להרגיע את הנאשם, שכן הוא קילל אותם והיה עצבני.  השוטר העיד כי ניסה להרגיע בשנית את הנאשם ולהרחיקו מאחר שהנאשם הניף את ידיו לכל עבר. משכך הודיע לו השוטר כי הוא עצור וריסס אותו בגז פלפל. השוטר סיפר כי הנאשם אחז בפניו ומיד רץ לכיוון המטה הארצי. לדבריו הוא רדף אחר הנאשם כ- 30-40 מטר ולאחר שנתפס, הצליח בעזרת מרגלית להשתלט על הנאשם ולאזוק אותו. 

ע"ת 3 השוטרת מורן טובול (להלן: מורן)

מורן  סיירת תנועה מזה 5 שנים. היא סיפרה כי ישבה ברכב הסמוי במושב הסמוך למושב הנהג. לדבריה הבחינה ברכבו של הנאשם מבצע עקיפות מסוכנות וגורם לרכבים לסטות מנתיב נסיעתם, ואף ציינה כי גם רכבם נאלץ לסטות לנתיב הנגדי בשל כך. לדברי מורן, בעת שסטו לנתיב הנגדי, הגיע מולם אוטובוס. מורן ציינה כי הנאשם עקף רכבים משמאל ומימין: "אותנו הוא עקף מימין כאשר 2 גלגלים על הכביש ו- 2 גלגלים על שטח עפר, מדובר בעקיפה מימין על שול הדרך שהיא שטח עפר, הרכב נצמד אלינו נאלצנו לסטות, כשהוא עקף אותנו וחזר חזרה הוא היה מאוד צמוד אלינו, נאלצנו לסטות לנתיב הנגדי, מדובר בכביש צר..." (ר' עמ' 25 ש' 5-7). לדברי מורן, רכבו של הנאשם היה מאחורי רכבם, ויצא לעקיפה על דרך העפר שמימין לנסיעתם. בהמשך ניסה הנאשם להיכנס לפניהם ומשכך נאלצו לסטות לצד שמאל לנתיב הנגדי שם נסע אוטובוס . לדבריה הנאשם הצליח לעלות משטח העפר לכביש וביצע עקיפות משמאל כשאין לו שדה ראייה מספיק, ויצא לנתיב הנגדי תוך שהוא מבצע עקיפות של מספר כלי רכב. העדה סיפרה כי הם נסעו אחרי הנאשם , עד אשר הם הגיעו לכיכר. העדה מסרה כי הנאשם ניסה להיכנס ימינה לנתיב הנסיעה ולכן עקפו את אי התנועה וחסמו את נתיב נסיעתו. בהמשך לאחר שירדו מהרכב הסמוי, הם הציגו לנאשם תעודות שוטר וביקשו ממנו להציג רישיונות. לאחר שהנאשם מסר להם את הרישיונות הוא התבקש על ידם לנסוע למקום בטוח יותר וכך עשה. לדבריה כאשר הנאשם הבין שאין בכוונתה של השוטרת מרגלית להחזיר לו את 2 הרישיונות אשר לא היו בתוקף, הוא בעט בה וניסה לברוח. העדה תארה כי חלק מרגלה של מרגלית היה מחוץ לרכב,  והנאשם  בעט בה באזור שוק רגלה (ר' עמ' 27 ש' 30). לאחר מכן השוטרת מרגלית יצאה מהרכב והנאשם נתן לה סטירה והחל לברוח, עד אשר השוטרת מרגלית והשוטר עצרוהו.

5. מטעם ההגנה העיד הנאשם.

לדבריו, האירוע התרחש בחודש הרמדאן ולכן היה בצום בעת האירוע. הנאשם סיפר כי היה בדרכו מהעבודה. בהיותו בנסיעה איטית בשכונת שיח ג'ראח הגיע רכב מסוג הונדה שרצה להיכנס לפניו. הנאשם העיד כי לא רצה לאפשר לרכב להיכנס ולכן המשיך בנסיעה. הנאשם הסביר כי הגיע אוטובוס בנתיב הנגדי אשר הפריע לרכב להיכנס לפניו. עוד הסביר הנאשם כי לפני הכיכר יש מקום בו הכביש מתרחב ואז אותו רכב נכנס לפניו.  הנאשם שלל כי נסע בנתיב הנגדי, וציין כי לא יתכן שעקף את התנועה מימין שכן במקום יש שיפוע שלא מאפשר נסיעה (ר' עמ' 31 ש' 19). הנאשם ציין כי לא ידע שמדובר ברכב משטרתי, עד אשר ירד אליו שוטר, הזדהה בפניו וביקש ממנו רישיונות. לדבריו לבקשת השוטר נסע אחריו, עשה סיבוב פרסה ברמזור ועצר בתחנת האוטובוס. הנאשם ציין כי כאשר ירד מהרכב פנה לשוטרת ואמר לה כי לא ידע שמדובר בשוטרים. לדבריו השוטרים אמרו לו כי הוא משתולל בכביש. הנאשם סיפר כי היו ברשותו 4 רישיונות, והשוטרת מרגלית לקחה אותם. הנאשם סיפר כי ניגש אל חלון הרכב  על מנת לבקש את הרישיונות הישנים, שכן הם נחוצים לו לצורך הוכחה כי הוא רשאי לנהוג על רכב כבד. לדבריו כשניגש לחלון ,השוטרת מרגלית החזירה לו את תעודת הזהות ואמרה לו כי הרישיונות אינם בתוקף "והיא רוצה לשבור אותם" (ר' עמ' 30 ש' 20) .  הנאשם מסר כי תפס את הרישיונות מידה של השוטרת, והשוטר שישב מאחור ירד מהרכב ומשך אותו מחלון הרכב וריסס עליו גז מדמיע. הנאשם תאר כי היה במצוקה, לא הצליח לראות דבר ונחנק. לדבריו הוא התרחק מהמקום כעשרה מטרים עד שהגיעו שוטרים, אזקו אותו ולקחו אותו לתחנת המשטרה. הנאשם טען כי לא בעט או סתר לשוטרת מרגלית וכי לא דחף את השוטר.

עיקר טיעוני הצדדים

6. המאשימה סברה כי יש בראיות שהוצגו לבית המשפט כדי להוכיח את אשמת הנאשם במידה שלמעלה מספק סביר. לשיטתה, עדויות עדי התביעה יוצרות יחד גרסה רציפה ואמינה, לפיה הנאשם עקף בצורה מסוכנת כלי רכב ונהג בפזיזות וכן כי תקף את השוטרת מרגלית ואת השוטר עלא. ב"כ המאשימה סברה כי הסתירות שנמצאו בדברי השוטרים אינן מהותיות וניתן להסבירן בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה. אשר לגרסת הנאשם טענה ב"כ המאשימה  כי עדותו מופרכת ואינה מתיישבת עם ההיגיון ועל כן אין ליתן בה אמון.

7. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הוא זה אשר נפל קורבן לאלימות בוטה מצד השוטרים באירוע. ב"כ הנאשם עמד בסיכומיו על סתירות בגרסאות עדי התביעה באשר לאופן נהיגתו של  הנאשם ועל הדרך בה ביצע את העקיפות. עוד הצביע ב"כ הנאשם על הסתירות בתיאור התקיפה של  השוטרת מרגלית, כך שכל אחד מהשוטרים תיאר בעיטה במקום אחר ברגלה. ב"כ הנאשם סבר כי בתיק זה קיים ספק סביר ואף למעלה מכך, אשר יש בו כדי להביא לזיכויו המלא של הנאשם.